סיפורו של מרכז חינוך ליאו באק - שבעה עשורים של מצויינות בחינוך

לחץ כאן להצגת רשימת מנהלי המרכז ואגפיו מ-1938

• העשור הראשון: 1938 - 1947
• העשור השני: 1948 - 1957
• העשור השלישי: 1958 - 1967
• העשור הרביעי: 1968 - 1977
• העשור החמישי: 1978 - 1987
• העשור השישי: 1988 - 1997
• העשור השביעי: 1998 - 2007 

העשור הראשון: 1938 -1947

למעלה

העשור השני: 1948 - 1957

עם קום המדינה ב-1948 הציפו אותה גלי עליה המונית. הישוב היהודי בארץ, שעם הכרזת המדינה מנה 600,000 תושבים, הכפיל את עצמו בארבע השנים הראשונות לקיומה. קהילות שלמות הועברו לארץ ממדינות אסיה ואפריקה, כן הגיעו פליטי השואה ממחנות העקורים באירופה ומעפילים שהוחזקו בקפריסין. קליטת העולים הפכה למשימה לאומית ראשונה במעלה. בית הספר ליאו באק, התגייס למאמץ הלאומי, לא רק מכורח המציאות, אלא מתוך אידיאולוגיה ואמונה באחדות העם היהודי ושותפות גורלו. ד"ר אלק וצוותו לא הסתפקו רק בקבלת הפונים למוסד ובבניית תוכניות לימודים מיוחדות לעולים חדשים. הצוות נחלץ למשימה באופן פעיל: נציגי בית הספר יצאו למעברות ולמחנות העולים לחפש ילדים בסיכון נשירה על מנת לשלבם בלימודים. התקיימו מפגשים בין עולים מארצות מזרח ומערב. כחלק מהפעילות הבית ספרית, נערכו ביקורים במעברות ונבנו תוכניות אירוח מתמשכות, במסגרתן התארחו ילדי המעברות בבתי התלמידים ה"ותיקים" פעמים אחדות בשנה. תוכניות אלה היוו תשתית לקשרים ארוכי טווח בין אנשים שבאו ממרחבים גיאוגרפיים ותרבותיים מגוונים.

ב-1950 הצטרף בית הספר היסודי לרשת בתי הספר הממלכתיים של חיפה, ובשנת 1956 עבר מבית המגורים ברחוב הלל למבנה חדש שנבנה על ידי עיריית חיפה ברחוב גולומב. בתקופה זו התמנתה אלישבע אגוזי למנהלת בית הספר היסודי. עד מהרה הפכה לדמות בוטלת ואהובה על תלמידיה וצוות מוריה. עבודתה המקצועית והמסורה אפשרה לד"ר אלק להתפנות לפיתוח בית הספר התיכון.

בית הספר התיכון המשיך לשכון בבניין מגורים ברחוב הלל 47, כשבין כתליו כ-200 תלמידים הלומדים בתנאים קשים. המצוקה הפיסית והכלכלית של בית הספר התיכון הביאו את ד"ר אלק לחפש שותפים, ומשהוזמן ב-1949 להרצות בפני הוועידה של האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת (W.U.P.J), נזרעו הזרעים הראשונים של קשר מתמשך. בשנת 1950 הצטרף בית הספר לאיגוד העולמי של היהדות המתקדמת ומאז ועד היום משתייך אליה.

בתחום הפדגוגי המשיך ד"ר אלק בעזרתו של ד"ר פדהצור, לפעול בלהט למען שילוב לימודי היהדות בתוכניות הלימודים השונות, להדגיש את ההומניסטיקה לצד המדעים, ולפתח מחשבה בקורתית לצד הכבוד למסורת.

למעלה

העשור השלישי: 1958 - 1967

בעשור השלישי לקיומו הלך בית הספר והתבסס: חבר המורים גדל ולרובם היו תארים אקדמאיים. הדירות ברחוב הלל 47 היו אמנם קטנות ולא מתאימו, אולם בעזרת חטיבת הנוער של התנועה הרפורמית באמריקה (N.F.T.Y) הפכו לשמונה כיתות, ארבעה משרדים וחדר מורים. אווירה חמה ואינטימית חפתה על מגרעות הסביבה הפיסית.

הרב ד"ר משה איזנדרט, נשיא איגוד הקהילות הרפורמיות באמריקה (U.A.H.C) ביקר בבית הספר, ובעקבת ביקורו הפכו ארגונים רפורמיים אחדים בצפון אמריקה לשותפים בפתוח המוסד. בלט בפועלו הרב ד"ר שמואל קוק, מנהל NFTY. הרב קוק בקש ליצור גשר בין רבנים צעירים ותלמידי תיכון בארה"ב לבין הנוער הישראלי, וכך קרה, שהנוער הרפורמי האמריקאי תרם רבות לפיתוח בית הספר באמצעות פרוייקטים שונים כמו: "לבנות לליאו באק" - פרוייקט שאפשר את המשך קיומו של המוסד; "מגהינום לגן עדן" - פרוייקט שאפשר קנית דירה נוספת בבנין ברחוב הלל; "בית כנסת על שם קרונבך" - פרוייקט שהתחיל בשנת 1959 והושלם ב-1978 כ"אהל אברהם" בהנהגתו של הרב קוק.

בשנת 1961 התחילו NFTY וליאו באק בתוכנית החלפת תלמידים, וקיימו מפגשים בין בני הנוער משתי הארצות. התוכנית קבלה את שם הרב אייזנדרט בשל עניינו המיוחד בה והנהגתו אותה. מספר משמעותי של מנהיגי התנועה הישראלית ליהדות מתקדמת הנם בוגרי בית ספר ליאו באק, שהשתתפו

בתוכנית E.I.E - Eisendrath International Exchange.

הרוח החיה מאחורי תוכנית זו היתה רחל צורי, המורה הראשונה לחינוך גופני שסייעה לד"ר אלק בניהולה.

הארגון הרפורמי של מורים ומחנכים (N.A.T.E) אמץ את ליאו באק. רחל ברגמן מניו יורק והנץ ורשאור מקנדה היו ממנהיגי המחנכים של NATE והקדישו מזמנם ומרצם לחזוק הקשרים בין ילדים רפורמיים בצפון אמריקה ובין תלמידי בית ספר ליאו באק.

הפדרציה הלאומית של נשים רפורמיות (N.F.T.S) אמצה את הספריה, גייסה תרומות לספרים, לציוד ולרהוט והיא ממשיכה בסיוע עד עצם היום הזה. הפדרציה הלאומית של גברים רפורמים (N.F.T.B) וחברת שיטאקוה יהודית (J.C.S) תרמו כספים עבור חילופי נוער וחילופי מורים בין בית ספר ליאו באק וקהילות נוצריות בגרמניה ובארצות אחרות באירופה.

איגודי הקהילות הליברליות - פרוגרסיביות - רפורמיות בבריטניה הגדולה (U.L.P.S R.S.G.B) היו לידידי המוסד. רשימת הפרוייקטים של ידידים מאנגליה ומאירלנד ארוכה מאוד. בפרט נציין, פעילה בשם הילדה שינדלר שפעלה ללא לאות למען ליאו באק באנגליה.

ארגונים רפורמיים בקנדה, שוויץ, הולנד, בלגיה, שבדיה, דרופ אפריקה, אוסטרליה ומקומות אחרים בעולם היהודי הטו שכם למלאכה, יחד ראו בגדילת ובפיתוח המוסד.

בשנת 1962 ביקר רוברט הס אצל ראש עיריית פרנקפורט, כדי לחדש את הקשר עם עיר הולדתו של ד"ר אלק, בה למד בבית הספר היהודי הנודע "פילנטרופין", אשר שמש לו דגם למוסד חינוכי. ד"ר אלק פעל ללא לאות, בשיתוך עם אנשי רוח בגרמניה, כדי לפעול להבראת היחסים בין ישראל לגרמניה שאחרי השואה. יש לציין את ד"ר וילהלם פאי, ראש עיריית פרנקפורט, הכומר שטרוילין ממנהיים, הגב' אנאליזה דה-ברי ממרכז הדוויג-דרנספלד בבנדורף, אשר הנהיגו תוכניות חילופי תלמידים, סמינרים בגרמניה ובישראל וביקורים הדדיים. בעזרת אנשי ממשל וכנסיה הקימו הרברט ומרים בטלהיים את חוג ידידי ליאו באק בגרמניה. החוג תומך עד היום בפרוייקטים לרב-קיום, דמוקרטיה ושלום בבית ספר ליאו באק. בשנת 1991 הוענק למרכז ליאו באק אות ע"ש בובר-רוזנצויג מארגון לידידות יהודים-נוצרים בגרמניה.

בשנת 1962 נשלח הרב ראובן סמואלס לבית ספר ליאו באק על ידי האיגוד העולמי לעזור לד"ר אלק. הרב סמואלס הנהיג תוכניות לימודים חדשניות ביהדות בשכבות הגיל השונות. הוא פיתח את חוויית ועיון התפילה למורים ולתלמידים בביתו בערבי שבת ומועד וקיים פעילויות בחיק הטבע בסופי שבוע.

קהילת "אור חדש", שנוסדה על ידי הרב סמואלס בשנת 1964, התחילה בפעילות נוער לתלמידי בית ספר ליאו באק בבניין בית הספר. מהפעילות הזאת צמחו גרעיני ההגשמה הראשונים ל"יהל", קיבוץ רפורמי בערבה.

למעלה

העשור הרביעי: 1968 -1977

הצורך בקליטת מספר גדול של עולים מרקעים שונים בתוך זמן קצר, עורר, כאמור, סוגים שונים של בעיות: צריך היה למצוא פתרונות למגורים, למקומות עבודה לחינוך ולבריאות. לחופזה שבה התבצעה הקליטה, ולחוסר-ההבנה של הקולטים את עולמם השונה של העולים, היו השלכות חברתיות מרחיקות-לכת, שהחמירו בשנות הששים. בעיקר הלכו וגדלו הפערים הכלכליים וההשכלתיים בין עולי ארצות המזרח לבין העולים מארצות המערב. קברניטי המדינה הבינו, כי על מנת לתקן את העוולות החברתיות, יש לחולל שינוי במבנה מערכת החינוך.

ביולי 1968 החליטה הכנסת ברוב קולות להפעיל רפורמה במערכת החינוך (המלצות ועדת גרינבלט). מטרותיו העיקריות של השינוי היו:

1. העלאת רמת ההוראה וההישגים הלימודיים והחינוכיים בכל שלבי החינוך.
2. צמצום הפער ברמת ההשכלה הקיים בין ילדי ישראל והסיכויים להשתלב בחברה ובמשק מתקדם.
3. אינטגרציה חברתית - הפגשת ילדים מכל השכבותף בניהם של יוצאי הורים מכל ארצות המוצא, במסגרות לימודים משותפות.

על מנת לבצע את הרפורמה היה צורך בשינוי מבני משמעותי: דגם הלימודים הדו-שלבי - חינוך יסודי בן שמונה שנים וחינוך על-יסודי בן ארבע שנים, הוחלף במודל משולש: שש שנות לימוד בבית-ספר יסודי, שלוש שנים בחטיבות הביניים ושלוש שנים בתיכון. כל התלמידים המסיימים את לימודי בית הספר היסודי הועברו לחטיבות הביניים; נקבעו רובעי חינוך, שכללו אזורי רישום שונים זה מזה בהרכבם העדתי והחברתי, וניתנה עדיפות להצמדת חטיבות הביניים לחטיבות עליונות מקיפות.

חטיבת הביניים, ששמשה שלב מתווך בין בית הספר היסודי לחטיבה העליונה של בית הספר העל יסודי, הפכה למרכז מוביל במיזוג בין ילדים משכבות ומוצאים שונים, ויצרה זיהוי מוחלט בין הרפורמה לאינטגרציה בשיח הציבורי והחינוכי.

תוצר נוסף של הרפורמה התבטא בשינוי חוק חינוך חובה מתשע שנות לימוד ל-11 שנות לימודי חובה.

בית ספר ליאו באק, שהנהלתו הזדהתה עם מטרות השינוי, הציע את עצמו כחלוץ ביישום הרפורמה בחיפה. הרב הרברט פרידמן, ראש המגבית היהודית באמריקה, נענה לבקשת המוסד להצטרף לתוכנית המגבית, קרן החינוך לישראל.

הרב סמואלס גייס ממשפחות רפורמיות בארה"ב באמצעות המגבית היהודית למעלה מ-$1,500,000 כדי לבנות מרכז חינוך על הכרמל. אבא חושי, ראש עיריית חיפה, העמיד מספר אפשרויות בפני המגבית היהודית וליאו באק. בסופו של דבר נבחר מגרש בכרמל הצרפתי סמוך לקרית שפרינצק ושער העליה, על קו התפר בין אוכלוסיות ממעמד בינוני לאוכלוסיות חלשות, מקום שיאפשר את מימוש האינטגרציה המיוחלת.

ב-1970 הושלמה בנייתו של המרכז החדש. מורים ותלמידים, שלמדו בתנאי צפיפות בתוך בית מגורים ברחוב הלל, נשמו לרווחה כשעברו למבנה שתוכנן בקפידה ויועד מלכתחילה לשמש כבית ספר. הבנין סיפק סביבת למידה נאותה שכללה כיתות מרווחות, מעבדות וספריה. משרד החינוך ועיריית חיפה שתפו פעולה עם ד"ר אלק בהרחבת המסגרת, כדי שתתאפשר קליטה של חטיבת ביניים. הדבר הושג על ידי מיזוג בית הספר עירוני ד', ששכן בקרבת מקום, עם בית ספר ליאו באק. הוקמה חטיבת ביניים, שמנהלה הראשון היה יאיר מגן. תקופה חדשה התחילה במרחב הכרמל הצרפתי בחיפה.

בית הספר השש-שנתי פעל למימוש רעיון האינטגרציה, וסיפר שירותים לאוכלוסיות מגוונות: תלמידים ממוצאים שונים, מכל רבדי החברה ומכל השכבות הסוציו-אקונומיות, למדו תחת קורת-גג אחת, כשבית הספר עשה כמיטב יכולתו לאפשר להם שיוויות הזדמנויות חינוכיות.

לקראת סוף שנות השבעים סיימה כיתת המחוננים הראשונה בחיפה את לימודיה בבית הספר היסודי, ובית ספר ליאו באק נבחר על ידי משרד החינוך והעירייה כמקום הראוי ביותר לעיר להמשך לימודיה של כיתה זו, ואכן בשנת 1977 התחילה כיתת המחוננים הראשונה את לימודיה בחטיבת הביניים.

המעבר למשכנו החדש גבה מבית הספר העל יסודי גם מחיר - ניתוק גיאוגרפי מבית הספר היסודי, שנותר ברחוב גולומב בשכונת הדר עליון, גרם גם לנתק אירגוני-ניהולי. כך קרה, שחטיבת הביניים שרתה את תלמידי בתי הספר הממלכתיים באזורה, בעוד בית הספר היסודי המקורי ממשיך לשאת את השם "ליאו באק" ללא קשר של ממש עם חטיבת הביניים והחטיבה העליונה.

ד"ר אלק, שהווה דוגמה ומופת לאנשי החינוך בישראל, פרש לגימלאות ב-1974. הרב סמואלס היה למנהלו הכללי השני של מרכז חינוך ליאו באק. למנהלת החטיבה העליונה התמנתה צעירה טריפון-אבן, שביחד עם הרב סמואלס, החלב בתהליכי שינוי משמעותיים בהתאם לתפיסותיהם החינוכיות-חברתיות. התלמיד כפרט והתלמיד בזיקה לקהילה/חברה הפכו למרכז העשיה החינוכית. ברור היה לשניהם שכדי שהתלמידים ימצו את יכולותיהם הקוגניטיביות, יש לספק את צרכיהם החברתיים והרגשיים, החינוך החברתי-ערכי תפס מקום חשוב לצד רכישת הידע. בית הספר נתפס לא רק כמקום שלומדים בו אלא כמקום שחיים בו - מיקרו קוסמוס לחיים הבוגרים ומרכז הקהילה.

תלמידים, הורים ומחנכים למדו להבין, שחויה חינוכית חברתית חדשה מתרחשת במרכז חינוך ליאו באק. בית הספר לא רק לימד מהי דמוקרטיה, הוא ניסה ליישמה. סגל המורים, התלמידים וההנהלה פעלו באווירת קונסנזוס. אקלים בית הספר שידר לתלמידים ולמורים יחס הוגן, חום ואיכפתיות. יהודים ולא יהודים, אשכנזים וספרדים, צברים ועולים, ישראלים ונוער מהתפוצות - כולם למדו יחד בסביבה תומכת. פלורליזם הפך להיות אורח חיים בליאו באק. עם תום העשור הרביעי לקיומו, מרכז חינוך ליאו באק הפך להיות ממובילי החינוך בישראל.

למעלה

העשור החמישי: 1978 - 1987

העשור החמישי לקיומו של מרכז חינוך ליאו באק היה גדוש התפתחות דינאמית. מספר התלמידים הלך וגדל. פותחו תכניות לאוכלוסיות מיוחדות: למחוננים, לעולים חדשים, לתוכניות חילופי תלמידים; חוברו תוכניות לימודים יחודיות ביהדות, מינהל עסקים וסחר בינלאומי, ציויליזציות ימיות, תיאטרון, תקשורת, של"ח. החדשנות התבטאה גם בפיתוחה של תוכנית מובנית בתחום החברתי-ערכי-יעוצי, תחום שטרם פותח בארץ באופן שיטתי עד אז. תגובתו של המוסד לאתגרים של החברה הישראלית היתה מבוססת על חזון קהילה יהודית סובלנית ופלורליסטית. ליאו באק האמין  ביכולתו של כל אדם לפעול למען עצמו כפרט ובזיקתו לקהילה, בהנתן לו הכלים והתנאים המתאימים.

בשנת 1978 חנך מרכז חינוך ליאו באק את בית הכנסת שלו "אהל אברהם", על מנת לספק מענה יהודי מסורתי לאוכלוסיית תושבי הכרמל הצרפתי. הרב גיל נתיב, בוגר ליאו באק, היה לרבה הראשון של קהילת "אהל אברהם". עוד כיהנו כרבני הקהילה הרב בארי שוורץ, הרב ארני גלק, הרב מיכאל מרמור, המשמש כיום כדיקן ה-HUC  בירושלים, הרב ד"ר אדגר נוף, המכהן כרב קהילת אור חדש בחיפה, והרב דן פרת.

צעירים ומבוגרים חוו חוויה יחודית חדשה דרך למוד, תפילה וטקסי שבת ומועד. ארגון הנוער של היהדות המתקדמת בישראל, צופי תל"ם, ביסס את פעילותו בליאו באק. בו-בזמן פותחה עבור תלמידי בית הספר תכנית לימודים יחודית "זרמים ביהדות", שמטרתה לעזור לתלמידי בית הספר לברר את זהותם היהודית ולגבש אותה.

התפיסה הקהילתית, שהוביל הרב סמואלס, הגיעה לשיאה בשנת 1979, עם פתיחתו של המרכז הקהילתי על שם ג'ק ושרלוט להרמן. מטרת המרכז היתה לעזור לתושבי האזור לעשות למען הקהילה. מנהלו הראשון היה איציק כהן, בוגר בית הספר. בתקופה זו זכה המרכז להכרה בזכות תוכניותיו הקהילתיות. נערכו "ימי התנדבות" והוקמה רשת הפעילות החברתית "משימות הלב", דרכה אפשר היה להתגבר על בירוקרטיה ממסדית על ידי התנדבות בתחומים רבים: קדום איכות הסביבה, קליטת עולים, הפקת עתון קהילתי, דו-קיום בין ערבים ויהודים, עזרה למוגבלים ונכים, העשרה תרבותית, תוכניות לגיל הרך ולהורות ותוכניות לבריאות קהילתית ומשפחתית. אחריו נהלו את המרכז אורי מרקוס, הרב ארני גלאק וחבי סימנוביץ.

המרכז הקהילתי פיתח רשת של "חבורות", קבוצות חברתיות לפנויים ופנויות בגילאים שונים, לזוגות צעירים, למשפחות, למשפחות חד-הוריות ולקשישים. בנוסף, כדי לענות על הצרכים החברתיים של הקבוצות עצמן, יסדו נציגיהן ועדת היגוי לתכנון וביצוע אירועים קהילתיים עבור כל תושבי האזור.

בעשור הזה ליאו באק פתח שני גני ילדים ברוח היהדות המתקדמת.

למעלה

העשור השישי: 1988 - 1997

בעשורו הששי ממשיך מרכז חינוך ליאו באק להפעיל תוכניות חדשניות במסגרות המתאימות לתקופה.

בשנת 1991 נפתח מרכז הספורט ע"ש אברהם אופמן. בנג'י גולן ומירון טל, שניהם בוגרי ליאו באק, ניהלו את כל שלבי הבניה. את תפקיד המנהל הראשון של המרכז קיבל מירון טל, לימים הסמנכ"ל לכלכלה של המוסד, מונה למנהל הראשון של המרכז, שהפך למוקד פעילויות מצליח.

בשנת 1993 פרשה צעירה טריפון-אבן מניהול החטיבה העליונה, בהותירה בה את רישומה העמוק. לזכותה נזקפת במידה רבה התפיסה הניהולית-חינוכית, שהצעידה את בית הספר לקראת דמותו העכשווית – תפיסה של ניהול משותף, כבוד לתלמיד ואמון בו, עידוד עשיה וחדשנות, חיפוש מתמיד אחר שיפור ומיזוג החינוך החברתי-ערכי בחינוך הפורמאלי. את מקומה של צעירה בניהול החטיבה העליונה תפסה נועה ילין, ומשנת 2001 מנהלת אותה הגב' יונה קציר.

האגף הקהילתי בליאו באק קיבל תאוצה ב-1993, כאשר הצטרף לחברת המתנ"סים והפך למתנ"ס ליאו באק. זה היה צעד תקדימי: לראשונה היתה החברה למתנ"סים מוכנה לקבל מרכז קהילתי פרטי לשורותיה. עד אז התקשרויותיה היו רק עם רשויות מקומיות. ליאו באק הפך מבחינת מעמדו בחברה למעין "הרשות המקומית" של  המתנ"ס. המתנ"ס נפתח במתכונתו החדשה בשנת 1994 בניהולו של בנג'י ומרכז הספורט הפך לחלק אינטגרלי ממנו.

בשנת 1995 הוקמו צוותים לתכנון הקמת אגף חדש בליאו באק, המרכז הבינלאומי ללימודי יהדות. צוותי התכנון עבדו כשלוש שנים ברציפות בתכנון הפרוגרמה הרעיונית כבסיס לתכנון אדריכלי מפורט.

למעלה

העשור השביעי: 1998 - 2007

בשנת 1998 הודיע הרב ראובן סמואלס על החלטתו לפרוש לגמלאות וזאת בתום חצי יובל בו ניהל את מרכז חינוך ליאו באק. מועצת המנהלים של המרכז החלה לחפש מועמד מתאים ובתום התהליך החליטה למנות את מר דני פסלר למנהלו השלישי של המרכז. דני, בוגר בית הספר משנת 1981,  יליד חיפה, גדל בכרמל הצרפתי ובליאו באק בו ספג את רוח התנועה ליהדות מתקדמת. השנים הראשונות בניהולו של דני פסלר מאופיינות בעשייה מרובה, צמיחה ושגשוג.

תוכניות ופרויקטים רבים יוצאים לדרך:

• איחוד חטיבת הביניים והחטיבה העליונה לבית ספר שש-שנתי:

לאחר 17 שנות נתק בין החטיבות, פנו עיריית חיפה ומשרד החינוך אל הנהלת המרכז ובקשו, כי נפעל לאיחוד מחדש של החטיבות ונקים בית ספר שש-שנתי. בתום תהליך משא ומתן ארוך, נחתם הסכם והאיחוד יצא לפועל. דני פסלר התמנה למנהל בית הספר השש-שנתי. מתוקף סמכות זו הוא ממנה את ד"ר אסתי שלייר לתפקיד סמנכ"ל לפדגוגיה והאחראית לבניית הרצף החינוכי מכתה ז' ועד לכתה י"ב.

 

מאמץ רב הושקע בשיפור תשתיות חטיבת הביניים ובבניית תוכניות תמיכה לתלמידים חלשים. זמן רב הוקדש בחטיבת הביניים לפיתוחה של תרבות ארגונית אחת והטמעת החזון ועולם הערכים של ליאו באק. בתום קרוב לעשר שנים מיום איחוד החטיבות, הפכה חטיבת הביניים לאחת מחטיבות הביניים המובילות בעיר חיפה ורבים התלמידים, מכל רחבי העיר, המבקשים ללמוד בה מכתה ז'. תוכניות לימודים ייחודיות חדשות םותחו בחטיבה כמו: טל"מ (טכניון לעידוד מתמטיקה), יום העשרה שבועי לתלמידים מחוננים, שעורי העשרה ובחירה בתחומים שונים, לימודים מוגברים במדעים ועוד.

 

בשנים אלה ניהלו את חטיבת הביניים: גב' חנה בר-יוסף, מר ערן דובובי, מר אלי הבר וגב' דפנה יעקובוביץ'.

•  מתנ"ס במכוונות לקהילה הגיאוגרפית:

בשנת 2000 מונה מר יואב יגול, גם הוא בוגר ליאו באק, לתפקיד מנהל המתנ"ס. בתקופתו התפתח המתנ"ס במכוונותו לקהילה גיאוגרפית והוקמו שלוחות חדשות: בית יצחק ומרכז רות בקרית שפרינצק, מרכז קלור בשכונת עין הים, שלוחת בית אל בכרמל הצפוני ושלוחה בבית הספר היסודי טשרניחובסקי.

•  בניית המרכז הבינלאומי ללימודי יהדות ע"ש לורי לוקיי:

בשנת 1999 התחילה בניית המרכז הבינלאומי ללימודי יהדות, שהתאפשרה הודות לתרומתו ותמיכתו הנדיבה של מר לורי לוקיי מסן פרנסיסקו. במשך ארבע שנים נבנה הבניין ובשנת 2003 נחנך. בבניין מרכז מדעים משוכלל, מרכז ללימודי תקשורת ע"ש פורכהיימר, מרכז סמינרים וכנסים, ספריה, ספריית ילדים ע"ש ויקטור וברברה סמואלס, בית מדרש ע"ש ראובן ואנט סמואלס ומשרדי הנהלת המרכז. בנוסף פותח פארק בשטח הציבורי הפתוח הצמוד ללבניין החדש ונחנכו בו גני התפילה ע"ש הוגו גרין.

 

למנהלו הראשון של המרכז הבינלאומי ללימודי יהדות מונה הרב אופק מאיר, שפיתח תכניות לימודים ברוח הערכים והחזון של המרכז והתנועה ליהדות מתקדמת, הרחיב את מעגל הקשרים עם קהילות יהודיות בתפוצות ועשה רבות להכשרת צוות מקצועי ועתודת מנהיגות למוסד.

• גל עלייה חדש מאתיופיה – סיפורם של עולי הקווארה:  

בקיץ 1999 הגיע גל עליה חדש מאתיופיה. כשלוש מאות משפחות, שעלו מאזור קווארה, הגיעו למרכז הקליטה בקרית-ים. לבקשת הסוכנות היהודית קלטנו בחודש ספטמבר 1999 חמישים וחמישה ילדים עולים בגילאים 17-13. מרבית הילדים היו חסרי כל רקע השכלתי, שלא ידעו קרוא וכתוב אפילו בשפת אמם, אמהרית. צוות המרכז נרתם לסייע לצעירים ועד מהרה נוכחנו, כי טמון בהם פוטנציאל עצום. סללנו עבורם דרך שתזכה אותם בתעודות בגרות מלאות בתום חמש שנים. חלק מהילדים נאלצו לעזוב את מוסדנו בגלל תהליך הגיור. עשרים וששה תלמידים, שבחרו להישאר עמנו לאורך המסע כולו, סיימו בתום חמש שנים עם תעודת בגרות מלאה.

 

בשנת 2002 העניקה הסוכנות היהודית למרכז ליאו באק פרס אות יקיר קליטת עליה על המאמץ הייחודי ותוצאותיו.

•  פרסי הצטיינות – מרכז החינוך ליאו באק זוכה בהכרה מקומית ולאומית: 

• ב-2000 העניקה עיריית חיפה למרכז פרס חינוך לבית הספר המצטיין ולמנהלו.

• ב-2002 העניקה מדינת ישראל פרס חינוך ממלכתי לבית הספר ולמנהלו.

• ב-2002 העניקה עיריית חיפה פרס חינוך עירוני לוועד ההורים של בית הספר על עבודתו המצטיינת בשיתוף פעולה עם הנהלת המרכז לקידומם של התלמידים בבית הספר.

• ב-2002 העניקה הסוכנות היהודית למרכז פרס אות יקיר קליטת עלייה.

• ב-2003 זכתה נבחרת הכדורסל של ליאו באק בגביע האלופות במסגרת ליגת העל לכדורסל לבתי ספר תיכוניים בישראל. בשנת 2004 זכתה הנבחרת בתואר המכובד "סגנית האלופה".

• ב-2004 הוענק למרכז פרס הצטיינות מטעם האגודה על שם יאנוש קורצ'אק על עבודתנו עם חברת התלמידים.

• ב-2006 קבלה חטיבת הביניים פרס הצטיינות ממלכתי על חינוך למורשת יהודית.

 

הקמת בית ספר יסודי:

מועצת המנהלים של המרכז רואה חשיבות רבה ברצף חינוכי וחברתי בבית הספר מהגיל הרך ועד הבגרות. לפיכך נפתחו בשנת הלימודים תשס"ח כיתות יסודי, בהנהלת הרב אופק מאיר. בכך פועל במעשה זה נפעל להגשמת חזונו וחלומו של ד"ר אלק; בית ספר ליברלי חמש-עשרה-שנתי ומרכז קהילתי, המושתתים על ערכי היהדות והדמוקרטיה.

•  מרכז חינוך ליאו באק – רשת בתי ספר:

במהלך שמונה השנים הללו, בעשור השביעי, זוכה בית הספר למוניטין רב בארץ ובעולם. מועצת המנהלים של המרכז קיבלה החלטה אסטרטגית לפעול לפיתוחה של רשת בתי ספר ליאו באק בארץ. לאור פניות נפתחו תהליכי בניית תשתית לרשת: בירושלים עם בית הספר "בית חינוך"; במודיעין בשיתוף קהילת יוזמ"ה ועיריית מודיעין; במיאמי בשיתוף עם קהילות מקומיות והפדרציה היהודית של מיאמי ועם ויצ"ו העולמית בדבר איחוד בית ספר ויצ"ו לאמנויות בחיפה עם מרכז חינוך ליאו באק.

 

למעלה